בתחילת דרכי כאמא הלכתי לכל הרצאת הורים שהייתה בסביבה. הקושי בהורות הוביל לצורך לחפש עזרה ומידע, להיפתח לגישות ובעיקר למצוא את הדרך המשותפת שלנו כהורים בעלי משפחה משלנו. החלוקה הייתה כזו שאני הולכת להרצאות, מסכמת ומעבירה בעל פה אחר כך בבית את המסרים החשובים. מתוך שפע הגישות שנחשפתי אליהן בנינו יחד את האמת שלנו כהורים ולקחנו את מה שהיה חשוב לנו באמת ודיבר גם אל עולם המושגים שלנו.

רצינית שהלכתי ושמעתי את פרופ' עמוס רולידר (וגם הספר שלו בזמנו התגלגל הביתה), סופר נני-מיכל דליות (שהייתה אז בפרים טיים של הערוצים המסחריים) ואנאבלה שקד (שהלכתי כי לשם שלה היה מסתורין וחברה גררה אותי עד רמת גן בשבילה). הרצאות רבות וטיפים שהגיעו במייל בגישת אדלר וגם פינות הורים בתוכנית של "טל ואביעד" כל בוקר שעידן היה מקשיב בפקקים.
אך מתוך כל הגישות שנחשפנו אליהן התחברנו במיוחד ל"הורות בגישה חיובית".

הורות בגישה חיובית

בבסיס של הגישה טמונה ההבנה שתוכן הדברים הנאמרים מלמד את הילדים על עצמם ועל העולם בו הם גדלים ומתעצבים. אם מחפשים את הטוב – נמצא אותו, ולהפך. ה"מה" שאנחנו אומרים ו"הכיצד" שאנחנו אומרים אותו משמעותיים לבניית האישיות של הילדים שלנו.

הדוגמה הפשוטה ביותר היא לתאר כיתת תלמידים מלאה המתכנסים בבוקר יום הלימודים, צלצול נשמע ומרבית התלמידים מתיישבים במקומם, כמה בודדים ממשיכים לעמוד, לדבר ולהפריע. כאשר נכנסת המורה לכיתה היא יכולה לבחור בשתי אפשרויות, אחת מהן תהיה לפנות לבודדים אשר עדיין עומדים ולנזוף בהם על כך אך מרבית הסיכויים שההתעסקות במפריעים תיקח זמן רב, תייצר אי שקט ותעכב את תחילת הלימודים של כולם.
האפשרות השנייה העומדת בפניה היא לפנות למרבית הכיתה אשר כבר יושבת ומחכה ולומר להם כך:
"בוקר טוב כיתה יקרה, יש לכם יכולת לשבת כהלכה ולחכות כמקובל לתחילת השיעור,
ראיתי כשנכנסתי שאתם שמעתם את הצלצול והתיישבתם בשקט,
זה נתן לי הרגשה טובה והרגשתי שאתם מכבדים אותי,
כעת ניתן להתחיל ללמד ובטח בהמשך השנה תמשיכו כך ונוכל להספיק את כל החומר",
מה אתם חושבים שיקרה אצל התלמידים "העומדים ומפריעים" כעת? בוודאי ימהרו ויצטרפו לכלל הכיתה וימצאו את מקומם כחלק מהקבוצה.

ישנם ארבעה שלבים עליהם יש לעקוב כשאנחנו בוחרים להגיב לטוב שראינו:

1. משפט כללי המתאר תכונה או יכולת, "יש לך יכולת ל…", "את מאוד מסודרת", לקרוא בשם למה שראינו מעניק לזה המשכיות, מה שקרה לא היה חד פעמי.
2. דוגמה ספציפית, "ראיתי ש…".
3. אישי, רגשי, "זה חימם לי את הלב", "זה עשה לי הרגשה טובה". להשליך מתוך מה שקרה עלינו.
4. השלכה לעתיד, "בטח בהמשך זה…", "אם יש לך יכולת כזאת אתה לבטח יכול….", זהו השלב שמבדיל בין מחמאה חד פעמית למשוב שמעיד על משהו שקורה ויקרה כל הזמן.

בתחילת הדרך הגישה הזו מצריכה מלל רב, זה יכול לחוש מאולץ ומעייף, אך ככל שהתמדתי בה ונוכחתי בהתמרות המידיות שהיא עשתה בחיי בנותיי באותה תקופה התעודדה המוטיבציה להמשך.

חייבים לשים לב כמה שניתן כיצד אנחנו מדברים אל ילדינו, כשאנחנו מעירים להם בטון נוזף הם מתהלכים עם תחושת הנזיפה, אך אם נחפש את הטוב ונאיר אותו בפניהם נייצר חיזוק משמעותי למה שהילד למד על עצמו. כאשר אנחנו נותנים לדברים שם אנחנו בונים אצל הילדים מסוגלות עצמית, מלמדים אותם על עצמם ומצמיחים אותם לחיים. האחריות שלנו כהורים היא לגרום לילדנו לדעת על עצמם דברים חיוביים. ילד שנולד לא יודע שהוא סבלני, מכבד, נבון, קשוב, אכפתי, יודע לחלוק, מתחשב ועוד כהנה וכהנה תכונות שמתפקידנו לתת להם שם והסבר. חשוב להחמיא לתכונות טובות, תכונות שאנחנו רוצים לחזק וליכולות הטובות שיש לכל ילד. יש לשמור על האמת ולא לשקר, זה לא יתפוס. לילדים היכולת לזהות מה חשוב לנו ההורים ולשמור לעצמם זאת כמסר מקודד.
העניין תופס נפח משמעותי ומייצר התמרות נוספות גם כשיש כמה ילדים במשפחה. כשאנחנו בוחרים להתייחס לטוב שקורה במקום לדברים הפחות טובים אנחנו גורמים לילדים לעשות טוב מרבית הזמן כדי לקבל התייחסות ויחס, אלו מבין הילדים שיבחרו בצד הפחות טוב יקבלו משמעותית פחות מלל ויחס ויחושו זאת וירצו להשתנות בעצמם. הגישה מושכת את המשפחה לכיוון הצד החיובי של החיים.

אם אתם כעת בתקופה קשה ומאתגרת אני מציעה לנסות ולמצוא בכל מחיר את הטוב שקורה, גם אם זה משהו קטן וזניח ולהתחיל לעקוב במלל אחר ארבעת השלבים ולהתעלם לחלוטין מהדברים הפחות טובים:

"יש לך יכולת להקשיב לאמא שלך,
ראיתי שלקחת את התיק של הגן כשביקשתי זאת ממך ובאת איתי לאוטו,
זה ממש מרגש אותי,
אני בטוחה שגם מחר בבוקר כשאבקש ממך לבוא איתי עם התיק אתה תגיע"—הילד לומד על עצמו שהוא קשוב ואמא שלו מתרגשת מכך ושמה לב אליו וגם מחר בבוקר ירצה בעצמו לשחזר את התחושה.

"יש לך יכולת לחכות לתורך,
ראיתי שנתת לאח שלך לשטוף ידיים לפניך בסבלנות,
אני כל כך שמחה וגאה בך,
אם יש לך יכולת כזו עכשיו אז יש לי תחושה שגם במשחקים משותפים אחרים תצליח לחכות לתורך בסבלנות"—הילד לומד שהוא סבלני ויודע לחכות לתורו, הוא מסיק מכך על עצמו לכל תחומי החיים.

הדוגמה הטובה ביותר שראיתי שהגישה הזו נכונה למשפחתנו הייתה כשהילדות שלי התחילו לדבר אלי באותה תבנית וצורה, הן היו אומרות לי "יש לך יכולת ל….".
בתמונה אופניים הולנדיות בגישה חיובית