הורות בגישה חיוביתבתחילת דרכי כאמא הלכתי לכל הרצאת הורים שהייתה בסביבה. הקושי בהורות הוביל לצורך לחפש עזרה ומידע, להיפתח לגישות ובעיקר למצוא את הדרך המשותפת שלנו כהורים בעלי משפחה משלנו. החלוקה הייתה כזו שאני הולכת להרצאות, מסכמת ומעבירה בעל פה אחר כך בבית את המסרים החשובים. מתוך שפע הגישות שנחשפתי אליהן בנינו יחד את האמת שלנו כהורים ולקחנו את מה שהיה חשוב לנו באמת ודיבר גם אל עולם המושגים שלנו.

רצינית שהלכתי ושמעתי את פרופ' עמוס רולידר (וגם הספר שלו בזמנו התגלגל הביתה), סופר נני-מיכל דליות (שהייתה אז בפרים טיים של הערוצים המסחריים) ואנאבלה שקד (שהלכתי כי לשם שלה היה מסתורין וחברה גררה אותי עד רמת גן בשבילה). הרצאות רבות וטיפים שהגיעו במייל בגישת אדלר וגם פינות הורים בתוכנית של "טל ואביעד" כל בוקר שעידן היה מקשיב בפקקים.
אך מתוך כל הגישות שנחשפנו אליהן התחברנו במיוחד ל"הורות בגישה חיובית".

הורות בגישה חיובית

בבסיס של הגישה טמונה ההבנה שתוכן הדברים הנאמרים מלמד את הילדים על עצמם ועל העולם בו הם גדלים ומתעצבים. אם מחפשים את הטוב – נמצא אותו, ולהפך. ה"מה" שאנחנו אומרים ו"הכיצד" שאנחנו אומרים אותו משמעותיים לבניית האישיות של הילדים שלנו.

הדוגמה הפשוטה ביותר היא לתאר כיתת תלמידים מלאה המתכנסים בבוקר יום הלימודים, צלצול נשמע ומרבית התלמידים מתיישבים במקומם, כמה בודדים ממשיכים לעמוד, לדבר ולהפריע. כאשר נכנסת המורה לכיתה היא יכולה לבחור בשתי אפשרויות, אחת מהן תהיה לפנות לבודדים אשר עדיין עומדים ולנזוף בהם על כך אך מרבית הסיכויים שההתעסקות במפריעים תיקח זמן רב, תייצר אי שקט ותעכב את תחילת הלימודים של כולם.
האפשרות השנייה העומדת בפניה היא לפנות למרבית הכיתה אשר כבר יושבת ומחכה ולומר להם כך:
"בוקר טוב כיתה יקרה, יש לכם יכולת לשבת כהלכה ולחכות כמקובל לתחילת השיעור,
ראיתי כשנכנסתי שאתם שמעתם את הצלצול והתיישבתם בשקט,
זה נתן לי הרגשה טובה והרגשתי שאתם מכבדים אותי,
כעת ניתן להתחיל ללמד ובטח בהמשך השנה תמשיכו כך ונוכל להספיק את כל החומר",
מה אתם חושבים שיקרה אצל התלמידים "העומדים ומפריעים" כעת? בוודאי ימהרו ויצטרפו לכלל הכיתה וימצאו את מקומם כחלק מהקבוצה.

ישנם ארבעה שלבים עליהם יש לעקוב כשאנחנו בוחרים להגיב לטוב שראינו:

  1. משפט כללי המתאר תכונה או יכולת, "יש לך יכולת ל…", "את מאוד מסודרת", לקרוא בשם למה שראינו מעניק לזה המשכיות, מה שקרה לא היה חד פעמי.
  2. דוגמה ספציפית, "ראיתי ש…".
  3. אישי, רגשי, "זה חימם לי את הלב", "זה עשה לי הרגשה טובה". להשליך מתוך מה שקרה עלינו.
  4. השלכה לעתיד, "בטח בהמשך זה…", "אם יש לך יכולת כזאת אתה לבטח יכול….", זהו השלב שמבדיל בין מחמאה חד פעמית למשוב שמעיד על משהו שקורה ויקרה כל הזמן.

בתחילת הדרך הגישה הזו מצריכה מלל רב, זה יכול לחוש מאולץ ומעייף, אך ככל שהתמדתי בה ונוכחתי בהתמרות המידיות שהיא עשתה בחיי בנותיי באותה תקופה התעודדה המוטיבציה להמשך.

חייבים לשים לב כמה שניתן כיצד אנחנו מדברים אל ילדינו, כשאנחנו מעירים להם בטון נוזף הם מתהלכים עם תחושת הנזיפה, אך אם נחפש את הטוב ונאיר אותו בפניהם נייצר חיזוק משמעותי למה שהילד למד על עצמו. כאשר אנחנו נותנים לדברים שם אנחנו בונים אצל הילדים מסוגלות עצמית, מלמדים אותם על עצמם ומצמיחים אותם לחיים. האחריות שלנו כהורים היא לגרום לילדנו לדעת על עצמם דברים חיוביים. ילד שנולד לא יודע שהוא סבלני, מכבד, נבון, קשוב, אכפתי, יודע לחלוק, מתחשב ועוד כהנה וכהנה תכונות שמתפקידנו לתת להם שם והסבר. חשוב להחמיא לתכונות טובות, תכונות שאנחנו רוצים לחזק וליכולות הטובות שיש לכל ילד. יש לשמור על האמת ולא לשקר, זה לא יתפוס. לילדים היכולת לזהות מה חשוב לנו ההורים ולשמור לעצמם זאת כמסר מקודד.
העניין תופס נפח משמעותי ומייצר התמרות נוספות גם כשיש כמה ילדים במשפחה. כשאנחנו בוחרים להתייחס לטוב שקורה במקום לדברים הפחות טובים אנחנו גורמים לילדים לעשות טוב מרבית הזמן כדי לקבל התייחסות ויחס, אלו מבין הילדים שיבחרו בצד הפחות טוב יקבלו משמעותית פחות מלל ויחס ויחושו זאת וירצו להשתנות בעצמם. הגישה מושכת את המשפחה לכיוון הצד החיובי של החיים.

אם אתם כעת בתקופה קשה ומאתגרת אני מציעה לנסות ולמצוא בכל מחיר את הטוב שקורה, גם אם זה משהו קטן וזניח ולהתחיל לעקוב במלל אחר ארבעת השלבים ולהתעלם לחלוטין מהדברים הפחות טובים:

"יש לך יכולת להקשיב לאמא שלך,
ראיתי שלקחת את התיק של הגן כשביקשתי זאת ממך ובאת איתי לאוטו,
זה ממש מרגש אותי,
אני בטוחה שגם מחר בבוקר כשאבקש ממך לבוא איתי עם התיק אתה תגיע"—הילד לומד על עצמו שהוא קשוב ואמא שלו מתרגשת מכך ושמה לב אליו וגם מחר בבוקר ירצה בעצמו לשחזר את התחושה.

"יש לך יכולת לחכות לתורך,
ראיתי שנתת לאח שלך לשטוף ידיים לפניך בסבלנות,
אני כל כך שמחה וגאה בך,
אם יש לך יכולת כזו עכשיו אז יש לי תחושה שגם במשחקים משותפים אחרים תצליח לחכות לתורך בסבלנות"—הילד לומד שהוא סבלני ויודע לחכות לתורו, הוא מסיק מכך על עצמו לכל תחומי החיים.

הדוגמה הטובה ביותר שראיתי שהגישה הזו נכונה למשפחתנו הייתה כשהילדות שלי התחילו לדבר אלי באותה תבנית וצורה, הן היו אומרות לי "יש לך יכולת ל….".
בתמונה אופניים הולנדיות בגישה חיובית

2 תגובות
  1. גיחא הגב

    תודה על הפוסט. אנחנו בבית גם בחרנו בגישה החיובית. אנחנו נתקלים בקושי רב בזמן האחרון במיוחד כאשר בננו בין ה 10 חודשים הצטרף למשפחה. עד אז בתנו בת 4.5 בכלל לא הייתה מרדנית. מאז שהוא הגיע לעולם היא מסגלת לאט שהיא לא מרכז הבמה, בנוסף היא מתקשה לקבל את המערכת היחסים החדשה עם אמא (שיותר עסוקה עם הכולל) במקביל היא לומדת התנהגויות חדשות בגן. לאחרונה היא מציקה לקטן (לא באלימות אלא בלא לחלוק, לקחת חפצים ממנו, מרגישה בוסית עליו) ולעיתים אפילו קצת אגרסיבית איתו (מחבקת יותר בכוח) בנוסף היא דורשת המון תשומת לב מאיתנו והקושי שלנו בעיקר באזור לידי ביטוי איתה ולא עם הקטן. היא מעייפת אותנו.
    אנחנו מנסים להיות חיובים ובחלק מהמצבים לא מצליחים ומילים כמו "אם לא תעשי.. אז.." מתחילות לצוץ. יש לך עצה?

    • ענת רגב הגב

      תודה שכתבת, סה"כ נראה שהיא מגיבה באופן טבעי לחלוטין לתוספת החדשה לחיים שלה ולשינוי במאזן המשפחתי. מבחינתה כל תגובה מצידכם ויחס הוא צ'י ואנרגיה שהיא מקבלת מכם, לכן גם יחס שלילי שלכם למעשים שלה הוא תשומת לב והיא לא בוחלת גם ביחס השלילי כל עוד היא מקבלת תשומת לב אליה. זה אכן מאמץ אדיר לנסות ולהתייחס רק לחיובי, צריך ממש להתעלם מהשלילי (עד גבול האלימות והמסוכנות של המעשים) ועל כל דבר חיובי שהיא עושה לדבר אליה בתבנית שהסברתי. זה המון המון מלל, זה מתיש ומעייף בהתחלה אבל הפירות מתגמלים מאוד מהר. אולי בהתחלה לנסות ולראות מה הכי מפריע לכם ואיפה תרצו לראות שינוי- אולי ביחס שלה לאח שלה? ואז כל דבר קטן שהיא עושה ביחס אליו שהוא חיובי לציין, לדוגמא: "איזה יופי שעזרת לי לדחוף את העגלה שלו למעלית, יש לך יכולת לעזור לאבא שלך כשהוא מטפל באח שלך, זה ממש ריגש אותי, אני בטוח שגם בערב כשאבקש ממך עזרה לקלח אותו את תשמחי לעזור" (בכלל לשתף אותה במשימות הטיפול באח הקטן כשהיא מרגישה יעילה וגדולה זה בונוס, כך היא מרגישה את ההבדל ביניהם ומבינה את כל מה שהיא יכולה לעשות ושהוא עדיין לא וזה ימתן את חטיפת הצעצועים והבוסיות כלפיו), "ראיתי שליטפת את היד שלו בעדינות, יש לך יכולת להיות עדינה ומתחשבת, אני כל כך שמח, אני בטוח שגם בפעם הבאה שתרצי לחבק אותו את תהיי עדינה כלפיו". תעשו כל מאמץ להתעלם ממעשים שליליים ולהגיב רק לחיוביים, זה פתאום יבלבל אותה כשהיא לא זוכה ליחס נגיד כשהיא חוטפת צעצוע. לאח הקטן אל תדאגו, הם שורדים ומפתחים יכולות כדי לשרוד בעולמנו האכזר 🙂 הבאת אחים והגדלת המשפחה זה מתנה בשבילם, הם מפתחים מיומניות חברתיות בזעיר אנפין, רגישות סביבתית ויכולות לחיות בחברה. תגידו לעצמכם כל הזמן שסה"כ הבאתם לה את המתנה הגדולה ביותר של החיים שלה.
      בנוסף זמן איכות, זמן מיוחד, שהוא רק שלה עם אמא שלה בלי אף אחד אחר, הזמן חייב להיות מוגדר כ"זמן מיוחד", מוגבל בזמן (30 דק, שעה נגיד) ועושים בו משהו שמחליטים מראש יחד, יצירה, לאכול גלידה, גן שעשועים וכיוצ"ב.
      ואם כבר נתקלים במצבים שצריך לאיים או להעניש, אז אני משתמשת בתבנית דיבור של :"אצלנו במשפחת רגב לא מתנהגים ככה לילדים קטנים ולא מחבקים אותם חזק, אם אתה חלק מהמשפחה שלנו תחבק בעדינות", ולגבי עונשים כדאי לומר במקום את המילה "תוצאה" והיא גם צריכה להיות תוצאה הגיונית קשורה, לדוגמא : "אם תחבקי את אח שלך חזק פעם נוספת התוצאה תהיה שלא ארשה לך יותר לשבת לידו על השטיח ולשחק ואת כל הצעצועים שלך נשים רק על הספה ושם תשבי ותשחקי", "אם לא תבואי איתי עכשיו לצחצח שיניים התוצאה תהיה שמחר לא אוכל להרשות לך לאכול ממתק".
      המון בהצלחה

השארת תגובה