כשעוד הייתי סטודנטית נכחתי בהרצאה של ד"ר אריה אבני על נזקים בריאותיים לגוף האדם כתוצאה מצריכה של מוצרי חלב, לא קראתי את הספר "שוטי החלב" אבל היו בהרצאה מספיק הסברים ששכנעו אותי.
הבית שלנו לא נטול מוצרי חלב, אבל בהחלט מופחת ומבין המאכלים שכן מופקים מחלב אני משתדלת להיצמד לאלו שיש להם מסורת תזונתית ים תיכונית וגם מסוגלות להכנה עצמית. אז לאבנה כן אוכלים פה אצלנו וזוהי התפשרות מצויינת מצד כל הנוכחים.
להכין לאבנה לבד זה אחד הדברים הפשוטים בהיסטוריה ואם אני מסוגלת אין מי שלא יכול. ההתאמות שאני עשיתי במתכון הן שימוש בנייר סופג במקום חיתול בד וזה טיפ מהמתכון של אילני שמופיע בסוף.
המתכון הזה הוא של מרגלית ומצריך 4 מרכיבים בלבד:
1.5 ליטר יוגורט,
גביע שמנת חמוצה,
כף מלח
ומיץ מחצי לימון.
מערבבים את כל החומרים בקערה, מרפדים מסננת בנייר סופג, מניחים את המסננת מעל לקערה ריקה (צריך חלל נאה בין תחתית המסננת לקערה אליו יטפטפו הנוזלים המיותרים) ושופכים לתוכה את התערובת, מניחים ליממה מכוסה ומרוקנים את המים שמטפטפים לתוך הקערה כל כמה שעות.
כשהלאבנה סמיך לטעמכם הופכים אותו לתוך כלי בעל מכסה ומקלפים את הנייר הסופג ממנו בזהירות. אפשר להזליף מעל שמן זית. הלאבנה נשמר במקרר נהדר, לא יודעת להגיד למשך כמה זמן כי אצלנו הוא מסתיים תוך פחות משבוע.
המתכון השני של אילני והוא מתכון ערבי-נוצרי:
לוקחים כד יוגורט 3% (4% לדעתו קשה יותר במרקם) ושופכים למסננת מרופדת נייר סופג, היוגורט מסתננן למשך 28 שעות במדויק (כמובן שלא במקרר) ולאחר מכן הופכים את היוגורט לכלי ומערבבים אותו היטב עם שליש שמן זית וכפית מלח כך שהוא חלק ורך יותר.